חרדה חברתית – על מה ולמה?

מה זה חרדה חברתית? האם יש קשר בין חרדה חברתית לבין ביישנות? מה הגורמים לתופעה זו? כמה שכיחה התופעה של חרדה חברתית? מה התסמינים המוכרים? כיצד התופעה באה לידי ביטוי אצל ילדים ואיך זה שונה ממבוגרים? האם התופעה גורמת להפרעות שינה? המומחים של היי מדיקל הכינו מדריך בנושא חרדה חברתית ילדים ומבוגרים.

מה זה חרדה חברתית?

הפרעת חרדה חברתית, באנגלית Social Phobia, היא הפרעת חרדה המתפתחת לרוב בגיל צעיר ומאופיינת בפחד עז ובחרדה משמעותית ממצבים חברתיים שונים, בדרך כלל בגלל פחד ממבוכה ומהשפלה במצבים חברתיים כמו דיבור מול אנשים, מסיבה, דיבור בפני קבוצה קטנה, אכילה במחיצת אנשים ועוד. אדם שסובל מהפרעה זו נוטה להסתבך במפגשים חברתיים מאחר שהוא חווה קושי לחשוב בצלילות ולהתרכז במהלך המפגש החברתי בגלל הסימפטומים של החרדה.

ללא טיפול בחרדה זו ההפרעה מתמידה והאדם מתחיל להימנע ממצבים חברתיים מהם הוא פוחד וחושש, לכן הוא מצמצם את פעילותו החברתית עד כדי פגיעה משמעותית בתפקוד שלו בתחומי החיים השונים. תסמיני החרדה החברתית עלולים להתעצם ללא טיפול בהפרעה, ובמצבים מסוימים האדם עלול לחוות התקף פאניקה.

לאחר שהבנו מה זה חרדה חברתית, חשוב לציין כי אדם שסובל מהפרעת חרדה חברתית קשה תופס מצבים חברתיים שונים כמאיימים, ומחשבותיו עוסקות בתסריטי אימה הנוגעים למצבים חברתיים, בדרך כלל מבוכה או השפלה. כך לדוגמה, אדם הסובל מהפרעה זו יחווה חרדה לפני ארוחת צהריים עם אנשים אחרים ובמהלך הארוחה מחשבותיו יעסקו בתחושות גופניות ובתסריטי אימה בגלל פרשנות שלילית של ההתרחשות שחלה במציאות, לכן בהדרגה הוא יתחיל להימנע ממצבים חברתיים שמפחידים אותו.

ההימנעות ממצבים חברתיים עלולה לגרום לפגיעה משמעותית באדם גם מבחינת אפשרויות תעסוקה, קשרים אישיים וחברתיים, לימודים ועוד. כמו כן, החרדה החברתית משפיעה על מצב הרוח של האדם ומגבירה את הסיכון להשתמש באלכוהול ו/או בסמים כדי להפחית את החרדה לקראת מצב חברתי כלשהו.

האם יש קשר בין ביישנות לחרדה?

להפרעת חרדה חברתית תסמינים בולטים ומוכרים כמו פחד עמוק משיפוטיות, תחושות של דחייה, מבוכה או השפלה, ופחד שאינו רציונלי ממפגשים חברתיים. חשוב לציין כי לעיתים קשה להבחין ולהבדיל בין ביישנות לתסמיני החרדה החברתית, והקו בין ביישנות לחרדה אינו חד וברור.

ביישנות היא תכונת אופי המלווה את האדם לכל אורך חייו, אך זו אינה הפרעה נפשית או פתולוגיה המצריכה טיפול מאחר שביישנות אינה פוגעת בהכרח בתפקוד האדם ובאיכות חייו. יש מצבים שבהם ביישנות מתפתחת באופן הדרגתי לחרדה חברתית, אך בשונה מביישנות, החרדה החברתית גורמת למצוקה משמעותית ולהגבלה תפקודית במצבים חברתיים שונים.

מהם הגורמים לחרדה חברתית?

לדברי החוקרים, חרדה חברתית נובעת ברוב המקרים כתוצאה משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים:

גורמים ביולוגיים

מחקרים עדכניים מצביעים על קשר בין גנטיקה וגורמים ביולוגיים לחרדה חברתית, ככל הנראה בגלל שחרור מוגבר של נוראפינפרין במוח, ולרוב ניתן למצוא קרובי משפחה שסובלים גם הם מהחרדה, אך אין עדיין מספיק נתונים כדי לקבוע קשר ישיר בין גנטיקה לבין התפתחות החרדה החברתית אצל אדם.

גורמים קוגניטיביים

אדם שסובל מחרדה חברתית חווה רגישות גבוהה לתחושות פגיעות וסכנה מבני אדם אחרים, לכן הוא דרוך מאוד במפגשים חברתיים והרגישות המוגברת גורמת לו להתנהג באופן מהוסס במפגש החברתי והוא מתקשה בפעולות גומלין כמו שיחה, אכילה יחד ועוד.

גורמים פסיכולוגיים והתנהגותיים

כתוצאה מהתנסויות שליליות במצבים חברתיים האדם מפתח פחד מסיטואציות דומות, לכן הוא צופה כי במצבים חברתיים דומים הוא יחווה כישלון, השפלה, דחייה וכדומה.

כמה שכיחה חרדה חברתית?

שיעור החרדה החברתית במדינות אירופה עומד על 2.3%, ושכיחות התופעה אצל ילדים ומבוגרים דומה. בארצות הברית שכיחות החרדה החברתית גבוהה יותר ועומדת על כ-7%. כדאי לדעת כי משבר הקורונה הביא לעלייה משמעותית באחוז הילדים והמבוגרים המאובחנים בחרדה זו, וידוע כי בנים נוטים לפתח את ההפרעה יותר מבנות. שכיחות ההפרעה בישראל דומה לשיעורה במדינות המערב, כ-7%.

ראוי לציין כי אבחון חרדה חברתית על פי ספר האבחנות האמריקאי DSM קובע כי חייבים להתקיים התנאים הבאים:

• חרדה או פחד משמעותי ממצב חברתי אחד או יותר בו האדם חשוף לביקורת מאחרים, כמו בשיחה פנים אל פנים, בפגישה עם אנשים זרים או באכילה עם אנשים אחרים.
• האדם חושש כי התנהגותו בנוכחות אנשים אחרים תתפרש באופן שלילי והוא צופה השפלה, מבוכה או דחייה מצד אחרים.
• תחושות של פחד וחרדה במצבים חברתיים.
• מצבים חברתיים גורמים כמעט תמיד לפחד וחרדה אצל האדם.
• תחושות הפחד והחרדה במצבים חברתיים אינן פרופורציונליות לסיטואציה החברתית.
• הפחד והחרדה ממצבים חברתיים נמשכים באופן ממושך, למעלה מ-6 חודשים.
• אין הסבר טוב יותר לתסמיני ההפרעה.
• הפחד והחרדה גורמים לפגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי, ובתפקודים חשובים אחרים בחיי האדם.
• היעדר רקע רפואי נוסף שגורם לפחד ולחרדה ממצבים חברתיים, למשל פציעה קשה בפנים בגלל כוויות או תאונה.

חרדה חברתית תסמינים

להפרעת חרדה חברתית תסמינים קוגניטיביים, פיזיולוגיים, התנהגותיים ורגשיים. אדם המאובחן בהפרעה זו עשוי להחזיק במחשבות שליליות לגבי עצמו והסביבה כמו אמונה שלילית לגבי העצמי, סטנדרט גבוה ודרישה עצמית להתנהגות מסוימת במצבים חברתיים (להיות מצחיק, להימנע מהזעה במחיצת אחרים וכו'), חשש ממחשבות שליליות לגבי האדם במצבים חברתיים וכו'.

כמו כן, התסמינים כוללים סימפטומים גופניים לקראת או במהלך מצבים חברתיים, למשל דופק מהיר, סומק, גמגום, הזעת יתר, קוצר נשימה וכו'. התסמינים הרגשיים משפיעים על איכות חיי האדם ומונעים ממנו להרגיש שהוא יכול לממש את שאיפותיו החברתיות והמקצועיות, לכן הוא עלול לחוות תחושות כמו עצב, כעס, בושה ודיכאון. בין התסמינים המוכרים של ההפרעה ניתן למצוא הפרעות שינה, בדרך כלל בגלל הלחץ הרב בלילה לפני השתתפות במפגש חברתי מסוים, כאשר הילד או המבוגר סובל מתסמינים גופניים ורגשיים כמו לחץ נפשי וסטרס גבוה, מתח שרירים, הזעה, דופק מואץ, מחשבות שליליות, קשיי נשימה ועוד.

התסמינים ההתנהגותיים מונעים מהאדם להשתתף במצבים חברתיים שונים ומשפיעים על הדימוי העצמי שלו. האדם מפתח דפוסי התנהגות שמסייעים לו להרגיש בטוח יותר בסיטואציה חברתית ולהפחית את החרדה בטווח הקצר.

חרדה חברתית אצל ילדים – מה שונה?

כאמור, חרדה חברתית ילדים ובני נוער היא תופעה שכיחה יחסית, גם בישראל. בתוך כך, ההפרעה אצל ילדים ומתבגרים באה לידי ביטוי בתסמינים שונים מהסימפטומים הנפוצים אצל מבוגרים, וילדים שסובלים מההפרעה לרוב יחוו התקפי זעם, הימנעות מדיבור בסיטואציות שונות במצבים חברתיים, היצמדות להורים, ובמקרים החמורים של ההפרעה הילד יימנע מדיבור מול הכיתה, מהופעה מול אחרים, ממפגשים חברתיים, משיחות, והוא לרוב יימנע מאירועים חברתיים בהם לוקחים חלק בני שכבתו.

איך מטפלים?

הטיפול המקובל בחרדה חברתית מבוסס על טיפול התנהגותי – קוגניטיבי, פרטני או קבוצתי. במקרים של חרדה חברתית קשה לרוב משלבים גם טיפול תרופתי, לאחר אבחון על ידי פסיכיאטר. מבוגרים יקבלו את הטיפול במסגרת של מרפאת חרדה בעוד ילדים ומתבגרים יקבלו טיפול במסגרת המתאימה לגילם.

אין לראות במידע במדריך זה כהמלצה, כייעוץ או כחוות דעת לטיפול כזה או אחר, המידע מובא לצורכי עיון בלבד ואין לראותו בו כתחליף לייעוץ רפואי.